<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ע"ט</h1>
<h2>דף קי:</h2>
בפר' כל הבשר גמר' הכחל קורעו ומוציא את דמו, אמ' רב יהודה אמ' שמואל טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית, פי' רבי' יעקב דשלשים יום, הוי משום שאלה ל' יום, כדאמ' בריש מכות [ג' ע"ב], גבי הלואה דסתם הלואה ל' יום. ור' אומ' כי אין ראיה בזו, ואיכ' למימ' דודאי אין אדם רגיל להשאיל טלית או להשכיר פחות משלשי' יום, אבל שאלה אחריתי הויא ל', ועוד תני' בפ' התכלת [מ"ד ע"א], המשכיר בית כל ל' יום פטור מן המזוזה, והת' לא שייך מידי לעניין שאלה, ומ"מ נוכל לומר דעד ל' יום סבורין העולם שהטלית והפונדוק שאולים לו, אבל מיכאן ואילך סבורין שהם שלו. וה"ר אלחנן אומ' דעד ל' יום אינו נקבע, ואינו דומה שלו כלל, וכן גבי שכירות אינו דומה שלו כלל, אבל משעברו ל' יום הוי נקבע כאילו הם שלו, וחייבו חכמים מאז הטלית בציצית, דמדאורית' לעולם פטור דבענ' כסותך. וכה"ג אמרינ' בפ"ק דבבא בתר' [ח' ע"א], החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ולנה בתוכו והודחה עמה, אם נשתהתה שם ל' יום הן בסייף וממונו אבד, דהוו להו כאנשי העיר כיון שנקבעו שם ל' יום. ואי איפשר לומ' כן, כי לפי סברא זו אפי' קנאו לא יתחייב כל ל' יום הראשונים, כיון שאינו נקבע ואינו דומה שלו כלל. והא דאמ' סתם הלואה ל' יום, אומ' ר' דבתוספתא [ב"מ פ"י ה"א] תני', דהיכא דאיכא מנהגא הכל כמנהג המדינה. ולעניין ברכת שאולה, נר' לר' שאין לברך עליה, ואע"פ שמפר"ת דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מדאמ' רב יוסף [קידושין ל"א ע"א] מאן דאמ' לי הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן. ואם היה פטור מן הברכות של שופר וסוכה ולולב וכמה ברכות ממה היה שמח כל כך, מ"מ נר' הכא שפטור מלברך עליה, דשם אינו פטור אלא מטעם שהוא סומא או אשה, אבל הכא לא שייכא בכאן ברכה כלל בשום אדם, כיון שלא היה שלו, ומי' נ"ל שמברכין עליה, מדאמ' הכא [חולין ק"י ע"א] דחולי מעיים פטור מן התפילין, ומצינו [כתובות ק"ד ע"א] ר' שהוא רבי' הקדוש שכשנפטר והיה חולה מעיים הוה מצטער והוה מנח תפילין, ומסתמא הוה מברך בהנחתן, ומי' לא דמי דשאני תפילין שמן התורה מצותן ואם רצה להניח יניח, אבל ציצית פטור מכל וכל אפי' מדרבנן. ורפיא ביד ר', והמברך יברך והמיקיל לא הפסיד.
